פסק-דין בתיק ע"פ 4709/10

השופט א' רובינשטיין:

א.                  ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא יפה-כ"ץ והשופטים ואגו וצלקובניק) מיום 3.5.10 בתפ"ח 1046/09. עניינו של התיק הריגת עובד מכולת בן 71, כפי שיתואר להלן, והמערער נדון ל-16 שנות מאסר.

רקע והליכים קודמים

ב.            המערער (יליד 1964) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בגדרי הסדר טיעון, ולאחר שנשמעו חלק מעדי המשיבה, בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, לאחר שמתחילה הואשם ברצח. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 21.12.08 הגיע המערער לחנות מכולת באשדוד בשעות הבוקר המוקדמות וברשותו שקית שבה חפץ קהה. אביו של בעל המכולת (להלן המנוח), יליד 1937, שהה באותה העת במכולת לאחר שפתח אותה, כמנהגו בכל בוקר. המערער ביקש ממנו לרכוש סיגריות, וכאשר הסתובב המנוח אל עבר הדלפק לשם כך, חבט בו המערער בראשו בשקית. המנוח דימם מראשו ובהמשך איבד הכרתו. הוא סבל מחתכים ומשברים מרובים בגולגולת ומדימום תוך מוחי נרחב. בבית החולים עבר ניתוח בשל הנזק שנגרם לו. לאחר הניתוח היה המנוח שרוי בתרדמת, ולאחר כחודש וחצי נפטר.

ג.            בית המשפט המחוזי גזר על המערער 16 שנות מאסר בפועל, לאחר שבהסדר הטיעון הוסכם כי המשיבה תטען ל-16 שנות מאסר וההגנה תטען באורח חופשי. בגזרו את דינו, נתן בית המשפט דעתו לראיות לעונש שהובאו בפניו. מטעם המשיבה העידו בניו של המנוח, אשר תיארו את הפגיעה הקשה בכלל המשפחה המורחבת בשל מותו של המנוח, אבי המשפחה, ובפרט באשתו אשר מתקשה להתאושש מאז מותו; תוארו תרומתו לקהילה וסיועו לרבים. מטעם המערער העיד מעסיקו לשעבר, אשר תיאר את מסירותו לעבודתו ואף הגדירו כאחד הטובים שבעובדיו; גיסו וקרובת משפחה נוספת, אשר הרחיבו על טוב ליבו ועל עזרתו לזולת; בת זוגו אשר העידה, כי המערער הוא אדם טוב ואבא טוב, אולם עם זאת השיבה בחקירה נגדית, כי היו תקופות בהן נעדר מהבית כיון שהשתמש בסמים.

ד.            בית המשפט שקל לחובת המערער את חומרת העבירה וציין בעקבות פסיקה, כי העונש הראוי בעבירת הריגה בה הורשע הוא כזה הנגזר מן העונש המירבי שבחוק (20 שנות מאסר), אלא אם ישנן נסיבות מקלות קונקרטיות. בענייננו קבע בית המשפט, כי נסיבות שכאלו כמעט שאינן בנמצא – המערער נשא עמו חפץ קהה באמצעותו היכה את המנוח, אדם מבוגר, בחזקה ומאחור באופן שהביא למותו, ואף לא הוצג לבית המשפט טעם למעשיו. כן שקל בית המשפט לחובתו של המערער את עברו הפלילי (בן שש הרשעות), הכולל בין היתר עבירות תקיפת שוטרים במילוי תפקידם, החזקת אגרופן ועבירות סמים ורכוש. מנגד, שקל בית המשפט לזכותו של המערער את הודאתו, את היעדר הכוונה לגרום למותו של המנוח, את הבעת החרטה ואת התקוה שהביע להבראת המנוח בשעה שהיה מאושפז. בנוסף נשקלו לזכותו העובדה שפירנס את משפחתו הגרעינית והמורחבת, החיבה שרוחשים לו הקרובים לו, העובדה שאינו בקו הבריאות וכן שעבירותיו בעבר אינן מן החמורות ביותר.

הערעור

ה.           לערעור שני ראשים – כללי-עקרוני ופרטני. בתחום הכללי, מבקשת הסניגוריה הציבורית לקבוע, כי הסכמת הצדדים לטווח הענישה אין בה כדי להעיד על כך שכל עונש שבטווח הוא סביר בנסיבות העניין. כן נטען, בהודעת ערעור מנומקת כדבעי, כי ככל שטווח הטיעון לעונש במסגרת ההסדר גדול יותר – כבענייננו, בו מדובר ב-0 עד 16 שנות מאסר בפועל – כך יש מקום גדול יותר להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין שהשיתה הערכאה הדיונית. הוצעה "נוסחת התערבות" שלפיה ככל שטווח הטיעון גדול יותר, יהא הסיכוי להתערבות ערעורית גדול יותר, וכאשר הוא גדול מאוד, ייבחן העונש כאילו לא היתה הסכמת טווח והטיעון יהא פתוח. לענייננו הקונקרטי נטען, כי נסיבות ביצוע העבירה אינן קיצוניות לחומרה, ועל כן שגה בית המשפט קמא בגזרו על המערער עונש הנמצא בקצה העליון של מנעד הענישה. כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספק, לטעם המערער, לעדי האופי שהובאו בפניו, וכן להודאתו, להבעת החרטה ולמצבו הרפואי.

ו.        בפנינו טען עו"ד ענר למערער כי עמדתו העקרונית של הסניגוריה כבר נתקבלה בפסק דינה של השופטת ארבל בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אך בתי המשפט, לרבות בית משפט זה, ממשיכים לומר – ודוגמאות לכך הובאו – כי משנעשה הסדר טיעון, ניתנה הסכמה כי כל עונש שבטווח הענישה יהא סביר, ולכן מקשים על ערעור במקרים כאלה. לשיטת הסניגוריה, אין זו המשמעות האמיתית של הסדרי טווח; ובמיוחד בטווחים גדולים עלולות ליפול טעויות, בעוד שטווח כזה בהסדר משקף לאמיתו יותר אי הסכמה מאשר הסכמה; כמובן, אין הסניגוריה חולקת כי ככל שהמדובר בהסדר "סגור" אין מקום לערעור.